דעות ומחשבות של אדם אשר עוסק בתחום המדפסות מזה כעשרים שנה.

 

אחרי כמעט עשרים שנים של עבודה עם מדפסות, טונרים ודיו, זה כבר לא מוזר שאני מתעורר מחלום שבו שתיתי דיו בצבעים שונים או שעשן המכוניות נדמה בעיניך לאבקת טונר בצבע שחור או אבקת טונר בצבע כחול, מן המכוניות ששורפות הרבה שמן. לא, זה אינו תיאור של חלום בלהות זה כבר סטנדרטי לחלוטין ואולי אלו תוצרי שאיפת יתר של אבקת טונר.

אז בטח לא תתפלאו לשמוע ולהבין ש….לפעמים אני חושב שמדפסות הן יצורים חיים ושיש להן דעה משלהן. לפעמים הן מעצבנות כ״כ עד שהן נדמות בעיני כמו אישה ביום שיער רע, או אישה ביום הורמונלי במיוחד, ממש ובדומה לחלק מן הנשים שחלקתי עמן את חיי. אולי אני נשמע כמו סוג של מיזוגן, אבל נשבע שאיני כזה ונהפוך הוא. נו ועכשיו שתקום האישה שתכחיש את קיומו של ׳יום שיער רע׳ או התנהגות נוירוטית בימים מסויימים של החודש. ובל נשכח, מדפסת נכתבת בלשון נקבה ולראיה אכתוב : מדפסת אחת.

אז לאחר שהכחשתי את עצם היותי מיזוגן, אבקש סליחה ממי שבכל זאת נפגעה מעצם ההשוואה. ומעתה ואילך אשחרר את חרצובות לשוני ואחווה את דעותי על מדפסות.

ממש לפני שאתחיל, הרשו לי להציג בפניכם ציור של מדפסת (השקעה של פחות מדקה בפיקסלמייטור) שנוצר ביד אמן המדפסות המהולל שמואל שוילי, אופס….הדיו עלה לי לראש. אבקשכם שלא להעביר תמונה זו לשם ניתוח אישיות או אבחון פסיכולוגי, שהרי ברור שיאמרו לכם שהאיש שונא מדפסות!!! אז חבל על כספכם, שהרי אני הצהרתי על כך מראש.

 

הרשו לי סליחה נוספת, על הבוטות, ואתחיל :

מדפסות ראויות לציון על כך שלרוב הן לא אמינות ומחורבנות, עד ימינו אנו וממש כפי שהיו לפני כעשרים שנים. אני נוטה להאמין כי מדפסות הינן סוג של עונש אחיד עבור כל אדם באשר הוא, מן האדם העני ביותר ועד האדם העשיר ביותר, מן העובד הזוטר ועד המנהל הבכיר. כולם סובלים התקפי זעם שנגרמים ממדפסת לא תקינה, החל בילדי הגן דרך תלמידי ביה״ס היסודי והתיכון, סטודנטים במכללות ואוניברסיטאות, פקידים ומנהלים, סבא וסבתא זקנים שרק רצו להדפיס תמונה של הנכד, ועד למובילי הגופות של חברא קדישא שגם להם נתקעה המדפסת בדיוק כשרצו להדפיס שטר מטען עבור הגופה שצריך להעביר לבית הקברות. ויוצא מכך, שרק כאשר נצא מן העולם נפסיק להתעצבן בגלל מדפסות כי לא נראה לי שאכפת לגופה, הממתינה לקבורה, שהמדפסת של חברא קדישא נתקעה בדיוק לפני שהיא קבעה דייט נצחי עם הקבר.

כבר יצא לי לשמוע אנשים שמדברים על מדפסות בתיעוב, ועל אנשים שקיללו את המדפסת, ועל אנשים שהשליכו בעצבים את המדפסת על הרצפה ואל פח האשפה. מזל שלא שמעתי על רצח שהתרחש בגלל ריב על תור הדפסה או משהו בסגנון.
כמעט ושכחתי, ישנם אנשים שהתוודו בפני כי היו מתים לחנוק את הילד המעצבן מהפרסומת של המדפסת המדברת, נו… הילד שהיה אומר ׳לקשמרק׳ במקום לקסמרק. האנשים הללו נשבעו באלה חמורה ונדרו נדרים שאצלם לא תדרוך לעולם מדפסת לקסמרק (וכבר הזכרתי קודם האנשה של מדפסות).

אז כך, הסיוט של המדפסת מתחיל כבר בתהליך הרכישה. רוב האנשים מתפתים לרכוש מדפסת זולה ודווקא אלו, הזולות, נראות מבחוץ הכי מרשימות ועל הקרטון שלהן רשומים מפרטים מפוצצים והבטחות שווא כדוגמת:

״מדפיסה על נייר״ הרשו לי לגחך קלות.

״קלה להתקנה״ כאן אני כבר מתפקע מצחוק.

״עלות הדפסה זולה״ אופס…יש לי בריחת שתן וסידן ואני מתגלגל על הרצפה, אבל צוחק.

״יש למדפסת נורות מהבהבות״ שרק השד יודע מהי משמעותם של ההבהובים הירוקים, הכתומים או האדומים. לי בכל אופן, זה נראה כמו רמזור.

ואם רכשת מדפסת משולבת, שגם סורקת וגם מעתיקה וגם שולחת ומקבלת הודעות פקס אז בכלל אכלת אותה עם ארבע בעיות פונקציונליות בפוטנציה. כי אם היא תדפיס אז היא בטח לא תסרוק ואם היא תסרוק כמו שצריך אז היא לא תשלח הודעות פקס ואם היא תשלח הודעות פקס אז היא לא תקבל הודעות פקס. כי בדיוק נגמר הטונר או הדיו…..חד גדיא…חד גדיא.

אמא שלי נוהגת לומר ״ישנים לילה אחד עם הצרה, אז כבר מתרגלים אליה״ אני, בכל אופן, לא ישן עם מדפסות. נשבע לכם שכבר שנים שאין לי מדפסת בבית ואני לא מתכוון להכניס אחת לעולם, וזהו מקרה קלאסי שבו הסנדלר הולך יחף.

בדיוק נזכרתי בכך שחברת HP החליטה לפני מספר שנים שמטעמי חסכון היא לא מצרפת למדפסות חדשות כבל USB. כמה קללות שאני חטפתי מלקוחות שהגיעו עם המדפסת הביתה, בדרך כלל בשעות הערב, וגילו שהם לא יכולים להתקין את המדפסת כי אין ברשותם כבל USB של מדפסות (וכדי להפוך את המדפסת לשנואה יותר אזי יצרו לה גם כבל USB מוזר כזה ולא סטנדרטי) והם הבטיחו לילד שהם ידפיסו עוד היום את התמונות מהטיול. רק אלוהים יודע כמה קללות מנומסות חטפתי ובאיזה קללות קיללתי את קרלי פיורינה ואת מג וויטמן, נראה לי שהן מתו כבר או שקרו להן אי אילו אסונות טבע מוזרות כמו רעידת אדמה רק סביב הבית של קרלי פיורינה או טורנדו שטייל להנאתו על הבית של מג וויטמן. ולא שאני נוטר טינה עד היום, אבל שמעתי שקרלי פיורינה רצה בפריימריז של הרפובליקנים לנשיאות ואני מאחל לה Break a leg במובן העברי של הלוואי וישבר לך האגן ותזחלי לפריימריז.

אני מתחלחל במיוחד כשאני נזכר בדיסק ההתקנה, כי תמיד המדפסת הגיעה עם איזה ארבעה כאלו ועד שגילית על איזה מן הדיסקים נמצאים הדרייברים אזי גילית שקורא הדיסקים דפוק. ובימים ההם האינטרנט עבד על מודמים במהירות מרשימה של 56 קילובייט לשניה. אבל למה להלין על העבר כאשר בהווה האתרים של יצרניות המדפסות זוחלים כמו צב, ועם כל מהירויות ההורדה המטורפות של 100 מגה בייט לשניה אתה בקושי מסוגל להוריד קובץ של 20 מגה בשלוש שעות. וזה עוד במקרה הטוב של קובץ התקנה שאינו פגום.

התקנת המדפסת…..אחרי שעה של התקנת כל מיני רכיבי מעטפת שרק השד יודע איזה מידע הם מעבירים לחברת המדפסות, שהרי כולם רוצים להיות גוגל. ההתקנה נתקעת על 99 אחוזים למשך כשעה ואז אתה מקבל הודעת שגיאה שהמדפסת לא זוהתה ובלי כל התראה המסך נסגר. עכשיו, לך תריץ את ההתקנה שוב ותתפלל כמו שלא התפללת על דודתך, חולת הסרטן שמתה בייסורים קשים, שההתקנה תעבור בשלום.

ואז….אם הכל עבר בשלום, היא מתחילה להדפיס…אם זו מדפסת הזרקת דיו אזי תשמע חריקות מעצבנות ומפחידות עד כי נדמה לך שהדפסת עומדת להתפרק. אם זוהי מדפסת לייזר צבע, אזי תשמע קרקושים ורעשים של מדיח כלים סטנדרטי, זהו הזמן שבו אני מקבל טלפונים בהולים מלקוחות ששואלים אם ישנו צורך בנוזל הברקה או שימון ואני שוב נאלץ להסביר מהי קליברציה ושזהו רעש סטנדרטי. יוצאות דופן הן מדפסות לייזר שחור לבן שרק כאשר הן יוצאות ממצב שינה אז הן מתבאסות בקול פיהוק מונוטוני ומעצבן על כך שהערת אותן משנת היופי שלהן. האם כבר הזכרתי שהמדפסות של דורינו נוטות להיות מפונקות.

לא חולף לו שבוע, לעתים נדירות ובתקופות של חסדי השם, והלקוח מתקשר לספר לך שהוא בקושי הדפיס עשרה או מאה דפים וכבר ישנה התראה על מפלס דיו נמוך או טונר נמוך. עכשיו אתה צריך להתנצל בשם יצרנית המדפסת כי התחרות גורמת לכך שמחירי המדפסות נמוכים כ״כ עד שאין ליצרניות ברירה אלא למכור את המדפסת עם דיו או טונר להפעלה ראשונה שבא עם כמות כל כך מזערית עד שאני בוש ונכלם לומר ללקוח שקנה מדפסת הזרקת בכמאתיים שקלים שעליו לרכוש דיו במחיר של כארבע מאות שקלים או ללקוח שרכש מדפסת לייזר שחור לבן במחיר של שלוש מאות שקלים שעליו לרכוש טונר בכחמש מאות שקלים. והנורא מכל, כשאני מבשר למי שרכש מדפסת לייזר צבע בכאלף שקלים, שעליו לרכוש ארבעה טונרים במחיר של רק אלפיים שקלים. שימו לב לכך שאני משתמש במושג שקלים, ולא אומר כנדרש ״שקלים חדשים״ על מנת שישצע להם כמו כסף ישן וקצת פחות ממה שזה באמת. מזל שאני עוד חי והולך על רגלי עם כל הקללות שחטפתי מלקוחות, בסתר לבם כמובן, במרוצת השנים שחלפו.

אני מדמיין את הגיהנום שמצפה לי על כך, בזה שאשב ביורה מבעבעת של דיו שחור וענני אבקת טונר שחור מעל ראשי. הגיהנום שבדמיוני אינו צבעוני כלל, כמה חבל.

זכור לי שמכרתי מעט מדפסות מיוחדות להדפסת פוטו, או מה שמכונה בעגה היומיומית מדפסת תמונות. זכור לי גם כן שהיו לקוחות שהודו לי ביום המחרת על איכות ההדפסה הנהדרת……ואז, לאחר כחודש התחילו להתלונן על הרעש, תקיעות הנייר, מריחת ההדפסה ועוד כהנה וכהנה…עכשיו, לך תסביר ללקוח שמדפסת תמונות היא מדפסת מעולה אם הוא מדפיס רק תמונה אחת בשנה. שכה יסלח לי האל.

לכל מדפסת ישנן שתי פונקציות עיקריות, ואלו הן להדפיס ולתקוע נייר. חלק מן המדפסות שמכרתי, היו בכלל מגרסות נייר שהוסבו להדפיס פה ושם.

ישנם ימים בהם לקוחות מתקשרים ומקריאם לי הודעות שגיאה מוזרות שרק נשמעות לי כמו התגרות מכוונת מצד המדפסת. שלא לדבר על הודעות שגיאה שמציינות קוד שאפילו יחידת 8200 של אמ״ן לא תוכל לפענח. והס מלהזכיר את המדפסות שמתקשרות אתך באמצעות נורות מהבהבות, אותן בא לי לשבור כבר בשלב בו הלקוח מתאר את אופן ההבהוב, ראבאק מורס חלף מן העולם!!!

זהו השלב שבו אני חולם על עולם אוטופי ומושלם שבו כל מדפסת היא בעצם ערפד שמוצץ את הדיו שבעט ובכך המדפסת זוכה להיות אמינה כמו עט סטנדרטית שעולה פחות משקל אחד. ואם כבר הזכרנו עטים, אזי מדוע עט שמסוגלת לכתוב יותר טקסט מאשר ראש דיו סטנדרטי, עולה רק שקל אחד ולעומתה ראש דיו עולה כמאה שקלים? אילו היו לי מיליון ש״ח, חיי נפשי שהייתי מציע אותם לפותר החידה. ומי לעזאזל היה הגאון שהמציא את הפטנט הנבזי כל כך שבו המדפסת מסרבת להדפיס בשחור כאשר חסר לה רק צבע צהוב. יש לקוחות שחושבים שאני הגאון הנבזי הלז, הם מתקשרים אלי בשעות הערב ומבקשים בתוקף, ואילו הנחמדים שבינהם מתחננים שאעזור להם להדפיס בשחור, למרות שאחד הצבעים נגמר, כי הילד חייב להגיש מחר בבוקר את העבודה. אז מה נראה לכם, שאני מחזיק באמתחתי איזשהו לחש קסם שישכנע את הייצור הזה להדפיס רק בשחור, שלא לדבר על המהדרין שמבקשים להדפיס באדום או בכחול בלבד כי רק הצבע השחור נגמר. עכשיו אגלה לכם מהו הפתרון שסיפקתי ללקוחות הנ״ל, לאחר שאלו בכו והתחננו פשוט אמרתי להם שילכו לאחד השכנים ויבקשו להדפיס אצלו. מרוב הלקוחות שקיבלו עצה זו, לא שמעתי עד היום ואני בטוח שהם זרקו את המדפסת והם עד היום משנוררים עבודות הדפסה מן השכנים. חישבו על בניין שבו גרות ארבעים משפחות בממוצע ותבינו לאן הם נעלמו.

ויש גם לקוחות אחראים, כאלו שרכשו מחסניות דיו נוספות לעיתות חרום….אופס, אליה וקוץ בה. פטנט נבזי קובע כי למחסניות הדיו יש תוקף של 12 עשר חודשים(ותודו שזה נשמע הרבה יותר מאשר שנה אחת). כשאלו התקינו את מחסניות הדיו, פגות התוקף לכאורה, המדפסת סירבה להדפיס ממש כאילו ניסו להאכיל אותה בדגים מקולקלים. כי המדפסות של ימינו שומרות על בריאותן, על דיו נטול כולסטרול שמעתם?

ועל מנת שתשארו מעט אופטימיים, אזי כדאי שתדעו כי בכל פעם שתצטרכו להדפיס משהו חשוב, דווקא אז המדפסת לא תדפיס.